בימים אלה, יותר מתמיד, אנו מתגעגעים למנהיג יהודי בכל רמ"ח ושס"ה, מי שלחם והנהיג לוחמים לעצמאות ישראל, ראש תנועה וממשלה שחי בצניעות ובענווה רבה. 10 דברים שרציתם לדעת על מנחם בגין ז"ל.

א. הילד מנחם נולד לאימו חסיה לבית קוסובסקי ולאביו זאב דב, בי"ג באב תרע"ג (1913) שבת נחמו ומשום כך בחרו הוריו את השם מנחם. מקום מולדתו העיר ברסט-ליטובסק (בריסק) שברוסיה הלבנה. בן שלישי הצעיר במשפחה יחד עם אחותו רחל ואחיו הרצל. האב היה מזכיר הקהילה היהודית, ציוני שתמך בהרצל ובמשנתו הציונית. שם המשפחה בגין נגזר מהמילה הרוסית "בגון" שפירושה רץ.

ב. מלחמת העולם הראשונה גרמה למשפחת התינוק מנחם לנדוד בין כפרים במזרח פולין. בתום המלחמה חזרה המשפחה לברסט ליטובסק שבינתיים סופחה לפולין. מנחם הילד החל ללמוד ב"חדר", תלמוד תורה וכעבור שנה עבר ללמוד בבית ספר עברי-דתי בשם "תחכמוני". בהמשל למד בגימנסיה ממשלתית וחלם להיות עורך דין במטרה "לעזור לחלשים". כדי להגשים שאיפתו החל ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ורשה והתפרנס מהוראת שיעורים פרטיים.

ג. יחד עם אחותו ואחיו הצטרפו לתנועת הנוער הציונית היחידה בעיר "השומר הצעיר", בשנת 1929 והוא בן 16 הצטרפו האחים לסניף החדש של "ביתר" כששמע נאום של זאב ז'בוטינסקי , נלהב מדרכו כפי שאמר "קסמה לי בביתר הציונות השלמה, ארץ ישראל ומדינה יהודית בקרוב בימינו". כסטודנט באוניברסיטה נמנה עם מארגני ההגנה העצמית של הסטודנטים היהודים נגד הפורעים האנטישמים . תואר משפטן קיבל בשנת 1935 .

ד. מנחם בגין החל לפעול במסגרת תנועת "ביתר" בפולניה והיה אחד מתשעת נציבי ביתר בפולין. בכינוס העולמי של תנועת ביתר לא היסס מנחם בגין להתפלמס עם מנהיג התנועה זאב ז'בוטינסקי, והזכיר לו כי בן גוריון כינהו בשם איום ונורא. ז'בוטינסקי השיב לו באומרו "לעולם לא אשכח כי אנשים כמו בן גוריון, בן צבי, גולומב לבשו פעם מדי הגדודים העבריים ולחמו יחד איתי, אני בטוח כי אם תדרוש זאת הציונות, לא יהססו ללבוש המדים האלה שנית ולהילחם". בגין הטמיע את צד אחדות ישראל בליבו. ז'בוטינסקי התנבא בתום הכינוס כי בגין יגיע לגדולות.

ה. בגין הגביר את פעילות הציבורית, כתב ואירגן הפגנות בדרישה להגביר מתן רשיונות עליה לחברי בית"ר. תגובת השלטונות הייתה לאסור את בגין ולהושיבו בכלא ל-6 שבועות יחד עם פושעים פליליים ופוליטים. ב-1937 נשלח לצ'כסלובקיה לבסס את תנועתו שם וב-1939 התמנה לנציב העליון של בית"ר בפולין. באותה שנה נשא לאשה את עליזה ( אליציה) ארנולד, בת למשפחה רוויזיוניסטית. מאות ביתרים שמחו בחתונתו והשושבין היה זאב ז'בוטינסקי. כשפלשה גרמניה לפולין (ספטמבר 1939) החל בנדודים של בריחה והגיע ללבוב שם נעצר ע"י הסובייטים ושוחרר. בהמשך הגיע לוילנה שבשליטת הליטאים תחת פיקוח סובייטי. יחד עם ד"ר ישראל אלדד ורעיותיהם התחבאו בבית של משפחה קתולית.

ו. בגין נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד הסובייטי נכלא בכלא לוקישקי הידוע לשימצה, נחקר בהאשמה ששיתף פעולה עם ה"אימפריאליזם הבריטי" (הבקשות לסרטיפיקטים) והורשע על ידי "הועדה המיוחדת המייעצת למיניסטוריון העממי לענייני פנים" כגורם מסוכן לחברה. עונשו נקבע לשמונה שנות מאסר ב"מחנה עבודה מתקן". מנחם בגין נשלח למחנה "פצ'ורה" בצפון רוסיה והחל לרצות עונשו בעבודות פרך של סלילת כבישים באזור קפוא. את חוויותיו במאסר ועבודות הפרך העלה בגין בספרו "לילות לבנים". ראש ממשלת פולין הגולה ושליט רוסיה סטאלין חתמו הסכם לשחרור מוקדם של אסירים פולנים לצורך הקמת צבא פולני מיוחד שילחם לצד הסובייטים במלחמתם בגרמנים. בגין זכה לשחרור מוקדם ולמרות תשישותו התגייס לצבא אנדרס (שם הגנרל המפקד), מתוך רצון לעזור במלחמה נגד הגרמנים .

ז. צבא אנדרס נשלח למסע ארוך לצורך המלחמה המסלול של הכוחות הפולנים היה לעבר איראן, עיראק ומשם לעבר ארץ ישראל. היו לוחמים יהודים ש"ערקו" לארץ ישראל. הרעיון הוצע גם למנחם בגין והוא סרב. מפקד הארגון הצבאי לאומי "אצ"ל" בארץ ישראל דוד רזיאל יצא לפעולה מבצעית מטעם הבריטים בעיראק ונהרג. באותה תקופה נרצחה כל משפחתו של בגין, הורין ואחיו, ע"י הגרמנים שנכנסו לבריסק. אנשי האצ"ל וביתר יזמו מהלך של חופשה ללא הגבלת זמן ל-4 מחיילי צבא אנדרס, ביניהם היה בגין. בסוף שנת 1943, טוראי מנחם בגין בן ה-30 עזב את הצבא הפולני והתמנה כמפקד האצ"ל בארץ ישראל. בגין אירגן מחדש את המחתרת, בחר את סגנו (יעקב מרידור) ומפקדה מצומצמת. כינויו המחתרתי נקבע כ"בן דוד". בגין האשים את השלטון הבריטי בבגידה בעם היהודי. האומה העברית נרתמה לעזור לבריטים במלחמתם בגרמנים ועתה הם מונעים עליה ארצה, עצמאות וכד'. בכרוז שפירסם לעם העברי בציון נאמר "נלחם, כל יהודי במולדת ילחם, אלוקי ישראל, א-ל צבאות, יהיה בעזרנו, אין נסיגה חרות-או מות. וכו וכו'".

ח.4 שנים פיקד מנחם בגין על האצ"ל. בתקופה זו ביצע הארגון כ-300 פעולות. הבריטים הפכו עולמות לתפוס את בגין שנדד ממסתור אחד לשני תחת השם הבדוי "ישראל הלפרין", בהמשך הפך לאברך בישיבה בשם "ישראל ססובר". בתחילת 1947 עבר לדירת קרקע קטנה וצנועה ברחוב רוזנבאום 1 בת"א תחת הכינוי ד"ר יונה קניגסהופר. בדירה זו גידל את ילדיו וחי בה עם רעייתו עד שנת 1977, עת התמנה לראש ממשלת ישראל. בפיקוד על המחתרת הקפיד עד קוצו של יוד על נושא "מוסר המלחמה" ועל מניעה מוחלטת של מלחמת אחים. נושא זה בלט בהתנהגותו בעת הטבעת האניה "אלטלנה", כשהוא מונע לחימה כנגד כוחות ההגנה-הפלמח. בגין נשאר על סיפון האלטלנה עד שהורד אחרון הפצועים רק אז התפנה לחוף. את פקודת כניעת האניה נתן בשידור ברדיו האצ"ל כשהוא מתייפח בבכי. עם סיום המנדט הבריטי יצא בגין מן המחתרת ודאג כי לוחמי האצ"ל יתגייסו לצה"ל למלחמת השחרור.

ט. בגין עמד במשך שנים רבות בראש "תנועת החרות" ואימץ קו לאומי תוקפני הדוגל ב"שני גדות לירדן ,זו שלנו זו גם כן". בגין עמד בראש ההפגנות כנגד הקשרים עם גרמניה, בעיקר כנגד קבלת ה"תשלומים" מגרמניה. יחסיו עם דוד בן גוריון היו אז נוראים בקיצוניותם. בן גוריון מעולם לא ביטא את שמו של בגין אלא "האיש ההוא היושב ליד חה"כ באדר" ובגין קרא יום אחד בנאום בכיכר ציון (נגד הסכם השילומים עם גרמניה) לבן גוריון "דיקטטור מטורף וגמד רוחני". מאידך תמך בביטול הממשל הצבאי (1962) ויתר חופש לערביי ישראל. בשנת 1965 עמד בגין בראש האיחוד של חירות עם הליברלים והקים את מפלגת גח"ל. את גדלותו הפוליטית הוכיח בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים. הצטרף לממשלת חירום לאומית ולא היסס להציע לראש הממשלה לוי אשכול לקרוא לדוד בן גוריון לעמוד בראש הממשלה. בגין שימש כשר ללא תיק, כיום ידוע כי דרבן את שר הביטחון משה דיין לשחרר את ירושלים. ב-1973 נענה ליוזמתו של אריאל שרון להקמת מפלגת הליכוד.

י. בכל שנות היותו בראש מפלגתו , לא פסק ולו לרגע לדאוג לשקם את "קרן תל חי" שקרסה כלכלית, קרן שטיפלה במשפחות השכולות של חללי האצ"ל. ב-1977 הוחלט על בחירות לכנסת ישראל. באפריל 1977 לקה בגין בליבו ואושפז בבית חולים, עובדה שמנעה ממנו את ההשתתפות במאמץ הפוליטי. מי שעשה זאת במקומו היה האלוף (במיל) עזר ויצמן. ב-17 לחודש מאי 1977 נערכו הבחירות ותוצאותיהן היו "מהפך". הליכוד זכה ב-43 מנדטים ובגין נבחר לראשות ממשלת ישראל. זכור נאום הניצחון של בגין בו לא שכח לפנות לאשתו בפסוק מתוך ספר ירמיהו " זכרתי לך חסד נעוריך ….לכתך אחריח במדבר וגו'".
קצרה היריעה מלפרט פעולותיו בראשות ממשלת ישראל, דווקא האיש שכולם "פחדו" מקיצוניותו, חתם על הסכם השלום עם נשיא מצרים אנואר סעדאת. העולם החופשי גמל לבגין בהעניקו לו את פרס נובל לשלום. נקצר ונזכיר כי בשנת 1982 יצאה ישראל למלחמה בלבנון. תוצאותיה לאורך שנים, בעיקר הנפגעים בצידנו, לא הועילו לבריאותו של בגין, עד שעמד והצהיר "איני יכול עוד". בגין הסתגר בדירתו הירושלמית ומצבו הגופני הלך ודעך. בד' באדר ב' תשנ"ב (מרץ 1992) היום לפני 23 שנים השיב נשמתו לבוראו וניטמן בחלקת לוחמי האצ"ל בהר הזיתים.